הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' בן סיני ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת באירוע תאונת דרכים.

התובעת טענה, כי הנהג ברכבה נסע בנתיב נסיעתו ונכנס לצומת. הנתבע 1 אשר הגיע מהכיוון הנגדי, ביצע פניה מסוכנת שמאלה תוך שהוא התעלם מתמרור "עצור" בכיוון נסיעתו, חסם את נתיב נסיעתו של רכב התובעת ובכך גרם להתנגשות בין שני כלי הרכב. סכום התביעה עמד על סך של 52,190 ₪.

הנתבעים טענו, כי התאונה ארעה לאחר שרכב הנתבעים נכנס כבר לצומת ומכאן, שהנהג ברכב התובעת נכנס לצומת שאינו פנוי ולפיכך יש לזקוף לחובתו אשם תורם לקרות התאונה.

הנתבעים שילמו לתובעת סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 43,478 ₪ לאחר שקוזז מסכום הפיצוי 15% בגין אשם תורם. לטענתם, הנתבעת 2 ביקשה להעביר את הסכום הנ"ל טרם הגשת התביעה אך בשל עיקול שהוטל על כספי התובעת, לא ניתן היה להעביר אליה סכום זה. לאור זאת, הנתבעת טענה כי אינה צריכה לשאת בהוצאות המשפט, שכן ההודעה על התשלום לתובעת הייתה מוכנה אצלה חודש טרם הגשת התביעה.

בכתב התשובה שהגישה התובעת, היא טענה שאין מקום להטלת אשם תורם על הנהג ברכב התובעת. הנתבעת גם הכחישה כי הוטל עיקול על כספי התובעת, אשר מנע את ביצוע התשלום, אולם טענה כי מאחר שהתשלום שהעבירו הנתבעים היה חלקי, הרי שעל התובעת היה להגיש תביעה בכל מקרה בהתייחס להפרש ולפיכך זכאית התובעת להוצאותיה.

בדיון שמעתי את עדותו של הנתבע 1 בלבד. נהג התובעת לא התייצב לדיון. באי כוח הצדדים טענו ארוכות, אשר לזכאותה של התובעת להוצאות משפט. במהלך הדיון הוצגו על ידי שני הצדדים מסמכים רבים, אשר לא צורפו לכתבי הטענות. אף שב"כ הנתבעים הציג לראשונה במהלך הדיון מסמכים רבים, אשר מקומם נפקד מכתב ההגנה וביקש שבית המשפט יסתמך עליהם, הוא טען שעל בית המשפט להתעלם מאותם מסמכים שהציגה ב"כ התובעת ועליהם הופיעה חותמת המעידה על מועד קבלתם אצל התובעת, בטענה כי אין מקום להסתמך עליהם ללא חקירת עדים.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים, וכן לאחר ששמעתי את עדותו של הנתבע 1 ואת טיעוני באי כוח הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה.

אין מקום לייחס אשם תורם לנהג התובעת

מאחר שהנתבעים הודו בכתב ההגנה כי הנתבע 1 אחראי לתאונה וכי יש להטיל אשם תורם על הנהג ברכב התובעת, הרי שבנטל להוכיח קיומו של אשם כאמור מוטל עליהם. צודקת ב"כ התובעת כי חלוקת האחריות בתאונה בצומת אינה עניין אוטומטי וכל מקרה יש לבדוק לגופו.

מעדותו של הנתבע 1 עלה שהוא היה מודע לכך שלתנועה מכיוון הנסיעה של רכב התובעת יש זכות קדימה. הוא גם אמר שלפני שנכנס לצומת הוא ראה את רכב התובעת מגיע לכיוון הצומת ולמרות זאת הוא בחר להיכנס אליו, שכן רכב התובעת נראה לו מספיק רחוק ומכאן שהוא טעה בשיקול דעתו. בתיאורו את אירוע התאונה, הוא לא הצביע על מחדל או פגם כלשהו בהתנהלות הנהג ברכב התובעת.

הנתבעים לא ביקשו לחקור את הנהג ברכב התובעת. בהעדר עדותו ולאור עדותו הברורה של הנתבע 1 לא מצאתי כי יש להטיל אחריות כלשהי על הנהג ברכב התובעת.

אציין גם שלא מצאתי כי יש ממש בטענת ב"כ הנתבעים כי מיקום הפגיעה ברכב הנתבעים במרכז דופן ימין, מלמד על אחריות נהג התובעת. צודקת ב"כ התובעת כי בנסיבות בהן מדובר בכביש בינעירוני בו מהירות הנסיעה המותרת עומדת על 80 קמ"ש, יש להתחשב במרחק העצירה של רכב התובעת.

אשר על כן, אני קובע כי התובעת זכאית לתשלום הנזק שנוכה בגין רשלנות תורמת.

התובעת זכאית להוצאות משפט בגין הסכום ששולם בסמווך לאחר התביעה

הצדדים חלוקים בשאלה האם זכאית התובעת לתשלום שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 11.8% כמקובל במקרים בהם סכום הפיצוי משולם לאחר הגשת תביעה כספית.

כתב התביעה הוגש לבית המשפט ביום 06/12/11. ב"כ התובעת הציגה בדיון מכתב אשר נשלח אל הנתבעת 2 קודם לכן ביום 12/09/11 ובו דרשה תשלום בגין נזקיה. במכתב תשובה אשר נושא תאריך 23/11/11, כתבה הנתבעת 2 כי היא מאשרת את התשלום בניכוי 15% בגין רשלנות תורמת. התובעת טענה כי מכתב זה כמו גם השיק נמסרו לה רק ביום 12/01/12, קרי כ- 5 שבועות לאחר שהוגש כתב התביעה. היא הציגה את מכתבה של הנתבעת 2 וכן את העתק השיק כשעליהם מופיעה חותמת ולפיה המסמכים נמסרו לתובעת בתאריך האמור.

מנגד הנתבעת 2 לא הציגה כל מסמך ממנו ניתן היה ללמוד כי היא מסרה לתובעת לפני הגשת כתב התביעה, הודעה כלשהי בדבר נכונותה לשלם את הסכום האמור וכי היא נמנעת לשלמו בשל קיומו של עיקול כנטען.

די באמור לעיל כדי לדחות את טענותיה של הנתבעת 2 ולקבוע כי התובעת הגישה את התביעה כדין ולפיכך היא זכאית להוצאותיה.

הנתבעים טענו כאמור בדיון כי אין להסתמך על המסמכים שהגישה התובעת לראשונה ללא חקירה של עדים בעניין זה. קבלת הטענה פועלת כחרב פיפיות כנגדם. שכן בסעיף 6 לכתב ההגנה, הנתבעת 2 הודתה למעשה שהסכום לא שולם טרם הגשת התביעה, וטענה שההודעה על התשלום הייתה מוכנה אצלה חודש לפני כן וכי היא נמנעה מלהעביר את הכסף בשל העיקול שהוטל אצלה על כספי התובעת. על הנתבעת 2 מוטל הנטל להוכיח טענות אלה. לכתב ההגנה לא צורף ולו מסמך אחד בתמיכה לכך. לאור טענת הנתבעים כנגד הסתמכות על מסמכי התובעת, כאמור לעיל, הרי שאין לקבל את אותם מסמכים עליהם מסתמכת הנתבעת 2. די גם בכך כדי לדחות את טענותיה של הנתבעת 2 בדבר אי זכאותה של התובעת להוצאותיה.